ארגון העיתונאים והעיתונאים ביקש להצטרף כידיד בית המשפט לעתירה שהוגשה לבג"ץ כדי לדאוג להחרגה מפורשת של עיתונאים מהסמכות שניתנה לשב"כ לאסוף נתוני תקשורת.

בתשובה לעתירה של האגודה לזכויות האזרח, מודה המדינה שבעשור האחרון ישנם 5-6 מקרים בשנה שבהם מאשרים לשב״כ לקבל נתוני תקשורת מחברות התקשורת של אזרחים שיש להם חיסיון מקצועי, בהם גם עיתונאים.

בארגון העיתונאים אומרים כי שב״כ מבצע איכונים טלפוניים לעיתונאים ללא פיקוח משפטי, ועל כן גם ארגון העיתונאים והעיתונאיות ביקש להצטרף כידיד בית משפט לעתירה לבג״ץ כדי לדאוג שהן בפסק הדין, והן בהמשך הדרך אם יהיה שינוי חקיקה, תהיה החרגה מפורשת של עיתונאים מהחוק. הארגון דרש להצטרף לעתירה כדי לשמור על חופש העיתונות.

יו"ר ארגון העיתונאים והעיתונאיות נורית קנטי: "קשה להעלות על הדעת פגיעה קשה יותר של רשות שלטונית בחופש העיתונות. היכולת של השלטון לעקוב אחרי עיתונאים ללא פיקוח או שקיפות פוגעת לא רק באותם עיתונאים שהמידע שלהם הועבר לשב״כ, אלא בכלל קהילת העיתונאים, שפרטיהם חשופים ללא פיקוח. המציאות הזאת עלולה לפגוע אנושות במוטיבציה של מקורות למסור מידע לעיתונאים".

סעיף 11 לחוק השב״כ (2002) מסדיר קבלת מידע ושימוש בו מחברות תקשורת. היקף איסוף המידע על ידי שב״כ קיבל תשומת לב במהלך מגיפת הקורונה. סעיף 11 בחוק אינו מחריג באופן מפורש בעלי חיסיון מקצועי, ובהם גם לא עיתונאים. ובכך בעצם מקבל שב״כ אפשרות להפר את החיסיון העיתונאי בלי ביקורת שיפוטית, או ביקורת ושקיפות כלפי שום רשות או גוף ציבורי אחר, גם לא הכנסת.